כשאומרים ביטוח חיים מתכוונים לכל מוצרי הביטוח שעוסקים בבני אדם. זהו עולם רחב מאוד שמכיל בין היתר: ביטוח חיים (ביטוח למקרה מוות), ביטוחי בריאות, ביטוחי סיעוד, ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות, מוצרי חסכון והשקעה ועוד…
עולם ביטוחי החיים הפך בשנים האחרונות לעולם מורכב מאוד אשר לא מאפשר לרוב האנשים הפשוטים להתמודד איתו בכוחות עצמם. לכן חוקק חוק שמגביל מכירה ושיווק של מוצרים אלו אך ורק על ידי בעל רישיון, אשר הוסמך על ידי משרד האוצר לעסוק בתחום.
אבל לצערינו, בגלל אינטרסים שהם לפעמים מנוגדים של חברות ביטוח, משווקי ביטוח ולקוחות, לא מספיק לסמוך על כך שאיש המקצוע הוא בעל ידע ומקצועיות, אלא שגם יהיה אדם ישר והגון שידע לתמרן בין לחצי האינטרסים של כל השחקנים בשוק.
מדינת ישראל נמצא על הטווח שבין מדינה סוציאלית ולמדינה קפיטליסטית, כלומר המדינה דואגת לחלק משרותי הרווחה לציבור ולחלק הציבור צריך לדאוג בעצמו (כלומר באופן פרטי). חלק ממערך ביטוח החיים של האזרחים בישראל הוא באחריות המדינה (למשל קצבת נכות מביטוח לאומי) וחלק הוא באחריות האזרח.
המצב מסבך עוד יותר את ההתנהלות של האנשים הפרטיים ומקשה על ההבנה למה המדינה דואגת ולמה הציבור צריך לדאוג באופן עצמאי.
זאת הסיבה שנדרש מסוכן הביטוח להכיר גם את חוק הביטוח הלאומי ואת מערך הכיסויים שהמדינה מספקת ואת מה שהמדינה לא מספקת.